ניתוק רגשי בין אמא לילד/ה

שתפו אותנו ברשתות החברתיות

לפעמים את מתנתקת מהאדם שהכי קרוב אליך...

זה יכול להיות בכל תחום בחיים.

הניתוק הזה קורה כי את לא מצליחה להכיל את כל מה שאת רואה לנגד עיניך, ואת יודעת שזה משמש עבורך כמראה.

כל עוד מדובר באנשים חסרי משמעות בחיים שלך קל לך להבין את הרצון שלך להתנתק מהם, אבל מה קורה כאשר זה מישהו שקרוב אליך? הורים/ ילדים? אין לך יותר מדי ברירות.

מצד אחד את בתוך מערכת היחסים הזאת ומצד שני את רוצה לברוח ממנה, וזה לא תמיד אפשר. לכן במצב כזה, הנפש שלך תבחר להתנתק, ניתוק פנימי. ניתוק רגשי.

וכן, את רוצות להתנתק גם מהילד שלך.

זהו ניתוק שמורכב לגלות מכיוון שזה ניתוק פנימי ולא ניתן להבחין בו דרך התנהגות.

אך כדאי שתדעי שלמרות שההתנהגות שלך לא מסגירה את הניתוק, הצד השני מרגיש אותך שאת לא נוכחת, הצד השני מרגיש שאת כבר מנותקת ממנו.

למצב רגשי זה יש השלכות לא פשוטות, כיוון שהצד השני ירצה להחזיר אותך חזרה, והוא יכול להשתמש בכל מה שיגרום לו לחשוב שככה הוא יכול להצליח, זה יכול לבוא לידי ביטוי בהתנהגות לא נאותה או אפילו חולי.

במאמר זה תוכלי להבין לעומק מה הסיבות לניתוק שלך מהילד שלך.

מאמר חובה לכל אמא!

מה זה ניתוק רגשי?

ניתוק רגשי הוא פתרון לתחושות קשות שיש לנו בחיים.

התחושה שלנו היא שלילית בעוצמה חזקה שהאופציה היחידה שלנו היא פשוט: לברוח.

בריחה חיצונית לא תמיד אפשרית, אז אנחנו בורחות פנימה. אנחנו כבר לא נוכחות בחיים שלנו.

עיקר התחושות השליליות שלנו מגיעות מביקורת ושיפוטיות שיש לנו על עצמינו ועל חיינו (מזומנות לקרוא באתר מאמר שלי על: ביקורת), והדבר האחרון שנרצה זה להעביר לילד שלנו את התחושות האלה, יש לנו לפעמים תפיסה מעוותת שאני לא רוצה שהילד שלנו יהיה כמונו, אז במצב כזה הפתרון (באופן לא מדע) זה להתנתק מהלב, להתנתק מרגשות שלנו,

להתנתק מהילדים שלנו.

את פועלת כרגיל, דואגת לצרכים שלו, בעיקר צרכים פיזיים: אוכל, בגדים, חוגים וכדומה,

אבל הלב לא שם.

את לא באמת מחוברת לילד שלנו ורק מהסיבה שאת לא רוצות לפגוע בו.

אם הייתי רוצה לתמלל את המחשבה שלך, סביר להניח שהיא הייתה נשמעת ככה:

"אני כל אך אוהבת את הילד שלי, אבל עדיף לי להתרחק ממנו, כדי לא לפגוע בו. גם ככה אני פוגעת בכולם וגם בעצמי, אני לא רוצה שגם הוא יפגע"

תחושת האשמה על החיים שלך כל כך עמוקה, כך שאת לא מצליחה לדעת, שאת ממש לא פוגעת בילד שלך.

ולזה קוראים ניתוק רגשי: "אני מגנה על הילד שלי מהרגשות שלי".

ניתוק רגשי סוגר לך את הלב, ולב סגור יהיה לב סגור לכל מערכות היחסים שלך, גם למערכת היחסים שלך בינך לבין עצמך. הלב שלך סגור גם אליך.

לב סגור ינתק אותך רגשית מכל דבר בחייך. לא תוכלי לחוות רגשות של שמחה והתרגשות גם באירועים שתרצי להיות נוכחת בהם.

***

אף אחד לא מכין אותנו להיות אמא.

אנחנו רוצות להיות אמא, אך אנחנו הופכות להיות אמא רק ברגע הלידה, ורק אז אנחנו מבינות את גודל האחריות.

אנחנו נאלצות להתמודד עם תינוק קטן וחסר אונים, שבוכה כל הזמן ולא תמיד אנחנו יודעות למה הוא בוכה, ואנחנו לא מצליחות להרגיע אותו. ואל מול חוסר האונים שלנו מול הילד, מה שאנחנו נתמקד בו יהיה: חוסר ההצלחה שלנו כאמא. ומשם כל דבר קטן שכביכול לא נצליח מול הילד שלנו ירגיש לנו כמו כישלון. ומשם הדרך מאוד קצרה לכל הכשלונות שהיו לנו בחיים.

כלומר כל "חוסר הצלחה" שנחווה מול הילד שלנו, יזכיר לנו את אירועי העבר שלנו שבהם "לא הצלחנו".

ניתוק רגשי בין אמא לילד שלה יכול להיות בכל גיל של הילד כי הניתוק יתעורר באירוע הראשון שבו נרגיש "אני אמא לא טובה לילד שלי".

לפי דעתי זו האמירה הכי קשה שאמא יכולה להגיד על עצמה. זה ממש בחינת סוף הדרך בשבילה.

כלומר הניתוק ועוצמתו תלוי בעוצמת הביקורת האישית שלנו, והתפיסה שלנו על עצמינו.

הילד מרגיש את הניתוק הזה, ועל מנת להחזיר אותך אליו הוא יפעל,

לפעמים גם בדרכים קשות של חולי והפרעות, רק כדי להחזיר אותך אליו.

כי הלב שלו רוצה אליך. לאמא. לאמא שלו, שהוא מקבל אותה כמו שהיא!

איך מזהים ניתוק רגשי? (צריך שיתקיימו לפחות 3 תנאים):

את לא מצליחה להשפיע על הילד/ לא משתף אותך בדברים אישיים.

הוא נראה בעיניך אבוד.

הוא מחליט לבד או רוצה להתבודד.

את לא מצליחה להחמיא לו/ להגיד לו שאת אוהבת אותו/ לנשק אותו.

אמירה פנימית "אני לא רוצה להיות אמא".

בבית יש מציאות של התפרצות זעם וצעקות גם מצידך וגם מצד ילדייך.

הסיבות לניתוק רגשי:

קיימות שתי סיבות עיקריות לניתוק רגשי.

תחושת כישלון פנימית

מערכת יחסים שלילית עם אמא שלך

תחושת כישלון

לכולנו יש חוויות כישלון בחיים שלנו. זו תכונה אנושית שאני לא חושבת שצריך לנסות ולהעלים אותה, זה יהיה כמעט בלתי אפשרי.

מה שכן ניתן לשינוי, זה האוטומט המחשבתי שלך על עצמך: "מה זה אומר עלי שנכשלתי?"

כאשר תביני ותאמיני שזה לא אומר עליך כלום, פה יתחיל הריפוי הקוונטי לתחושה הזאת.

את חייבות את זה לעצמך, לחיות חיים של שחרור, חיים של "לעזוב את עצמי בשקט".

אני מאמינה שלכל אחד מאיתנו יש את היכולת לרפא את עצמו, עם זאת יש מצבים שבהם נרגיש שאנחנו צריכות עזרה חיצונית. לכן אני מציעה לך לטפל ברגש הזה, ואם את מרגישה שאת לא יכולה לבד, אז תבקשי עזרה.

ככל שתדחי את הטיפול בכך, כך זה יהיה מורכב יותר בהמשך.

כולי תקווה שהמאמר הזה נותן לך את הכוח לעשות עבור עצמך מה שנדרש כדי לאזן את הרגש ההרסני הזה, ובכך לחזור להיות אמא רגשית עבור הילד שלך.

מערכת יחסים שלילית עם אמא שלך

מערכת יחסים בין אמא לילדים שלה היא לדעתי מערכת היחסים המורכבת ביותר.

קיים בינינו ממשק/ חיבור אנרגטי גבוה מאוד ומטבע הדברים גם יהיה בנינו דימיון רב. גם אם זה פחות מוצא חן בעינינו.

כאשר את מזהה בעצמך תכונה חיובית שירשת מאמא שלך, את תהיה שמחה על כך ותחייה עם זה זה בשלום. אך ברגע שתזהי אצלך תכונה שלילית שירשת מאמא שלך, את תהיה פחות סלחנית עבור עצמך.

לא משנה איזה ילדות הייתה לך מול אמא שלך, היו מצבים שבהם נפגעת ממנה, והיום כאדם בוגר את יכולה לדעת ממה נפגעת. את יכולה היום להבין איזה תכונות יש באמא שלך שפגעו בך.

כאשר אנחנו נפגעות מאמא שלנו, אנחנו נעשה הכל כדי לא לפגוע בילד שלי באותה הצורה, ובמצב הזה אנחנו ננסה להכחיש כל רגש שיש בנו ודומה לה. כלומר, אנחנו נעשה הכל כדי לא להיות דומה לה, מה שבלתי נמנע.

ואז, תהיה פעם אחת, שבה את תחשבי שפגעת בילד שלך בלי כוונה, בדיוק כמו שאת נפגעת ממנה, וזו תהיה הנקודה שבה את תביני – אני בדיוק כמו אמא שלי!

וזה מה שעובר עליך ברגע הזה:

אני לא רוצה להיות כמו אמא שלי > אבל אני לא מצליחה לשלוט בזה/ להשתנות > אז אני אתרחק מהילד שלי כדי שהוא לא יפגע ממני כמו שאני נפגעתי ממנה > אני אתרחק מתפקיד האימהות שלי.

***

כדאי שנבין: את בדיוק כמו אמא שלך.

והרצון שלך להשתנות או לשנות את התכונה השלילית שירשת ממנה, תגרום לך בעצם – להתרחק מעצמך. כי את בעצם מתרחקת ממי שאת.

ולהתרחק מעצמינו זה לא הפתרון.

אז מה עושים? איך פותרים את זה?

כל ילד שנולד תפקידו הרוחני לקחת את האנושות ואת המשפחה שלו צעד אחד קדימה.

ילד נועד כדי לשדרג דבר קיים.

גם הילדים שלנו, וגם אנחנו כילדים עבור ההורים שלנו.

ברגע שאת מגלה בעצמך דבר זהה לאמא שלך שאת לא אוהבת, יש לך את האפשרות לאזן את התכונה לבחור להתנהג בה אחרת, ובכך גם אם ירשת תכונה לא טובה מאימך, יש לך את היכולת להפוך אותה לתכונה שהיא לא פוגעת באף אחד.

אני אתן דוגמא אחת שתוכלו להשליך את הרעיון לשאר התכונות:

נניח ואמא שלך היא אישה שכועסת באופן תמידי, ובכל כעס היא מתנהגת בצעקות מחרידות או אפילו באלימות.

אנחנו בעצם נפגעות מההתנהגות שלה: צעקות או אלימות. ואנחנו יודעות שזה בגלל שהיא כועסת.

המחשבה שתהיה לנו זה: "אני לא רוצה לצעוק או להרביץ לילדים שלי, לכן אני לא אכעס" כאשר בעצם הרצון הוא לא להיות אלימות כלפי הילד שלנו.

במצב כזה, נעשה הכל כדי לא לכעוס ואולי אפילו נסגל אדישות למציאות שלנו.

וזה לא נכון.

עלינו להבין שכעס הוא תכונה חיובית, ואנחנו כן צריכים לכעוס. אך, עלינו לדעת לתת לכעס ביטוי התנהגותי אחר משל אמא שלנו.

קחו כרגע סיטואציה שנפגעתם ממנה מאמא שלכם. תפרידו בין תכונה להתנהגות, ותנסו לבדוק איך אתם יכולות לשנות התנהגות, אתן מוזמנות לשתף אותי דרך "צור קשר".

המון בהצלחה,

תעשו הכל כדי להרגיש טוב עם עצמכם,

חנה אורה