לצאת משיפוטיות

שתפו אותנו ברשתות החברתיות

לצאת משיפוטיות

ספר התניא נכתב בתוך הכלא, בתוך המייצר.

הוא נכתב על ידי האדמור הזקן שנכלא בכלא הרוסי בגלל שהמשיך לקיים תורה ומצוות למרות שזה היה אסור באותה התקופה.

ספר התניא הוא ספר שמלמד אותנו איך לחיות בעולם הזה מתוך בריאות נפשית.

והדרך שבה אני חווה את ספר התניא זה: תניא = תני אור.

אי אפשר לתת אור אם אנחנו בתוך חושך. אך אפשר לתת אור למרות החושך.

החושך במקרה שלנו הוא שיפוטיות. שיפוטיות עצמית שגם עוברת החוצה, לסביבה שלנו.

כי כשאנחנו בשיפוטיות אנחנו בתוך כלא.

ספר התניא למרות שהוא נכתב בתוך הכלא, מלמד אותנו דווקא לצאת ממנו.

לצאת מהכלא של עצמינו. הכוונה הכלא הרגשי.

ויש כאן משהו נוסף בהבנה,

הדרך שלנו לצאת מהכלא הוא בכך שלא נצטער שהיינו בו מלכתחילה,

כי מהדוחק הזה שהוא מייצר יוצאים עבורנו פנינים.

אנחנו נמנעים מלפגוש את עצמינו, זה יכול להיות מכמה סיבות, אבל בפועל "קל" לנו להיות חיצוניים.

ולמרות שזה לא נעים, אנחנו מכניסים את עצמינו לכלא רגשי לא במודע, כי אנחנו מבינים שההתבודדות הזאת הכרחית להתפתחות הפנימית שלנו.

כי בכלא אנחנו "לבד", אנחנו מרוכזים בעצמינו ואין לנו הסחות דעת מבחוץ, המצב הזה מאפשר לנו לשמוע את הקולות.

להקשיב למה שאנחנו רוצים באמת. להקשיב למה שאנחנו מרגישים באמת.

וברגע שאנחנו מבינים שההתכנסות בעצמינו היא הכרחית, אני כבר לא נתייחס למציאות הזאת כמו כלא.

ועם זאת, למה אנחנו כן נרגיש כלא?

הכלא הופך להיות כלא בשני מצבים:

1. כאשר אנחנו מנסים לצאת מהכלא (לברוח ממנו) לפני הזמן.

ההתכנסות הפנימית שלנו (שאנחנו חווים כמו כלא) גורמת לנו להכיר ביכולות שלנו ולהבין איך אנחנו יכולים לבטא אותם בעולם.

עד שלא נבין ונאמין באמת שלנו לא נוכל לצאת עם החוצה לעולם (תחשבו כמו אפייה של חלה שהיא עדיין לא תהיה מוכנה/ אפויה),

וכל פעולה שנעשה וכל רצון שנרצה להגשים עוד לפני שהכרנו את עצמינו ואת הרצון שלנו, יהיה בדיוק כמו חלה לא אפויה. זה יהיה בצק.

ההבנה והאמונה לאיפה אנחנו יכולים להגיע היא זאת שתוציא אותנו לאור. לא רגע לפני כן.

בעל התניא נידון לעונש מוות. ועד אז הוא ישב בכלא, לאחר 53 ימים שבהם הוא כתב 53 פרקים של ספר התניא, הסוהרים ויתרו לו על העונש והוא יצא לחופשי

בעל התניא לא יכל לצאת לחופשי לפני סיום כתיבת הספר במלואו.

2. כאשר נגמר הזמן שבו היינו צריכים לשבת בכלא ואנחנו עדיין תקועים בו.

הסעיף הזה מדבר על היציאה לאור בפועל שלפעמים יכולה להתעכב.

לאחר ההבנה והאמונה מי אנחנו, אנחנו נמצא את עצמינו בתירוצים למה לא לפעול.

אנחנו עדיין נחווה את העולם הקודם שלנו ואת מה שחשבנו על עצמינו בעבר.

מצב כזה נגרם משיפוטיות. והמצב הזה בפועל יראה כמו מאמץ ללא תוצאות.