למה אנשים חולים

שתפו אותנו ברשתות החברתיות

למה אנשים חולים?

עיקר ההתמחות שלי בריפוי קוונטי זה מחלות נפש. אני פחות מטפלת במקרים של בריאות הגוף מכמה סיבות, אבל כאשר חקרתי את המהות של מחלות, זה המידע שקיבלתי ואני כותבת אותו כאן במאמר.

כמובן שיש משתנים נוספים ואין לי כוונה לקבוע כאן אמת אחת, אך עם זאת, המידע שאכתוב כאן הוא המקור של הדברים.

אשמח שתקראו בעיון ובלב פתוח ותיקחו מהמאמר את מה שאתם מתחברים אליו.

***

מבחינה אנרגטית: מחלה זה סוג של מים עומדים.

אנשים חולים הם נשארים במקום. נשארים במקום מבחינה תודעה/ עשייה/ זיכרונות עבר.

גם אם אדם שעבר טראומה שממנה הוא נעשה חולה, זה בגלל שהוא מנציח את הטראומה בחיי יום יום שלו (אין כאן ביקורת למצבו אלא רק הסבר על המצב).

במצב כזה של "עמידה במקום" הגוף או הנפש הופכים להיות חולים כדי לסמן לנו שעלינו להתקדם, גם כאב פיזי כרוני יכול לסמל זאת.

יש קשר בין הגוף לנפש – וכאשר אין תנועה קדימה במחשבה שלנו ובנפש שלנו, חוסר התנועה הזאת תשפיע על הגוף וזה יתבטא כמחלה.

אנחנו צריכים לזכור, שלמרות הכל: יש עתיד, יש ידע חדש, יש תנועות חדשות.

אך האדם נשאר מאחור: לא שוכח ולא סולח.

לא סתם הבריאה המציאה את השיכחה (ואני לא מתכוונת להדחקה).

כאשר אדם נמצא בעבר דרך המחשבות שלו, הרגשות שלו, כך חייו גם יראו. ויותר מכך, כאשר אדם חי את העבר שלו זה יכול להעצים את החוויה ואת הכאב. כיוון שהחוויה או הטראומה מהעבר משליכה גם להווה וכל דבר שקורה לנו בגלל העבר, זה רק מוסיף לו, ובכך מעצים אותו.

אני בעד לטפל במקרים וטראומות שקרו לנו, אפילו הכרחי, אבל הטיפול לא יכול להיות טיפול של עבר ובטח לא לשחזר את אותו התדר שאנחנו מנסים לשכוח.

אני זוכרת את עצמי כאשר הייתי מטופלת ושחזרתי את העבר, זה השפיע עלי ועל חיי באופן חמור יותר, הרגשתי שהכל חוזר על עצמו, שחזרתי כעסים ונזכרתי בדברים שלא קידמו אותי. ואני מתייחסת במאמר זה גם על גלגול קודם.

***

להווה יש כוח חזק מאוד. והווה מתייחס למה שקורה איתי כאן ועכשיו ללא השפעה של העבר.

גם אם אנחנו חווים כרגע קושי בהווה, לפחות אנחנו מתייחסים לקושי שאנחנו מתמודדים איתי עכשיו ולא מצרפים לו קשיים שכבר קרו בחיינו. ההתמודדות של כאן ועכשיו לא מכילה בתוכה התמודדות נוספת שכבר לא רלוונטית.

"אז חנה אורה, למה אנחנו נתקעים בעבר?"

כל אדם משמר את העבר שלו מסיבות מגוונות. אין תשובה אחת.

אך אני בכל זאת רוצה לתת את הסיבות הנפוצות שאני נתקלת בהם:

פוחדים להיפגע שוב:

רוב הזיכרונות שלנו פוגעים בנו. אנשים, החלטות, מצבים.

מטבע הדברים האדם ירצה לשמור על עצמו בעתיד, והדרך שלנו לשמור על עצמינו זה לזכור כמה נפגענו פעם שעברה.

אנחנו מתעקשים לשמור על הפגיעה / טראומה שעברנו רק כדי לא לחוות אותה שוב.

אפשר להבין. באמת. אפשר להבין למה אנחנו נוהגים ככה, אבל כאשר אנחנו מבינים את ההשלכות וכאשר אנחנו מבינים כמה אנחנו יכולים להפסיד מכך,

כדאי שננסה לשכוח ולסלוח באמת, ובמקביל להבין שכל מה שקורה בחיינו בא לשרת את ההתקדמות וההתפתחות שלנו בחיים.

לא מתקדמים/ לא משתנים:

זה לא פשוט להתפתח. כולם מדברים על מודעות והתפתחות, אבל זה קל, זה לא כיף.

כי התקדמות אמיתית מביאה לידי שינוי של אמונות, שינוי של שיח פנימי, שינוי של סיפורי קורבנות, וזה לא קל.

אנחנו רוצים להתפתח אבל לא רוצים לשנות – וזה לא אפשרי המשוואה הזאת.

אז התירוץ הטוב שלנו לחוסר התקדמות זה פשוט להישאר מאחור...

אז מה עושים? איך פותרים את זה?

ראשית אני מאמינה שברגע שאנחנו יודעים מה המקור ומה הגורם לכך, חלק מהבעיה נפתרה.

כאשר אנחנו מבינים מה המקור של המחלות אז אנחנו נוכל להבין איזה מחשבה או תפיסה חדשה כדאי שנאמץ.

אני חושבת שעולם הריפוי צריך להשתנות.

אני לא מאמינה שלחזור לעבר ולדבר עליו יכול לפתור את הבעיה לאורך זמן, יש מצב שזה יתן פתרון רגעי אבל לאחר זמן הכל יצוף שוב.

עיקר העבודה היא שינוי מחשבה.

זה לא קל, אבל כאשר עומד לנגד ענינו מה ההשלכות של זה, וכאשר אנחנו מבינים שהאושר שלנו תלוי בכך, אז זה לגמרי אפשרי.

יש היום הרבה דרכים לשנות תפיסה פנימית,

תבחרו את השיטה או המטפל שיגרום לזה לקרות. ותהיו בריאים.

כאשר אנחנו נהיה בתודעה של בריאה חדשה – אנחנו נהיה בריאים!

המון הצלחה,

תעשו כל מה שאתם יכולים כדי להרגיש טוב,

חנה אורה